החלטה בתיק רע"פ 2125/05

1.        המבקש עמד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע, בעבירות של תקיפת קטין בידי אחראי (מספר עבירות), תקיפת קטין בן משפחה, תקיפת בן-זוג והיזק לרכוש בזדון. עובדות כתב האישום מגוללות מסכת של אירועים בהם נקט המבקש אלימות כלפי רעייתו וכלפי שלושה מארבעת ילדיו. אלימותו של המבקש כלפי בני משפחתו נמשכה לאורך כעשר שנים, וכללה מכות אגרופים, סטירות, צביטות ובעיטות. בהזדמנות אחת זרק המבקש על בתו כוס, הפילה לרצפה ובעט בראשה, ובהזדמנות אחרת סטר לה, בעט בה, היכה אותה באגרופיו ושרט אותה. בעקבות אירוע זה ניסתה הבת להתאבד, אולם למרבה המזל מבוקשה לא עלה בידה. בהזדמנות נוספת תקף המבקש את רעייתו מכיוון שרכשה מכשיר טלוויזיה חדש. המבקש גרר את רעייתו בצווארה והפילה, ולאחר מכן אף שבר את המכשיר.

           בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' בית-אור) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, ובהכרעת הדין קבע את הממצאים הבאים:

מעיון בעדויות ... מצטיירת תמונה של משפחה שבה האב הינו אדם סמכותי, בעל עמדות נוקשות, משליט רצונותיו על בני המשפחה מתוך הבנה ואמונה שהוא היחיד שיודע מה טוב ונכון עבורם. כבודם של בני המשפחה ורצונותיהם לא נשמרים או נשמעים... רצונו של הנאשם להקנות לילדיו חינוך וערכים הביאוהו לנקיטת דרכים קפדניות וקביעת כללי התנהגות נוקשים כלפי ילדיו ובמיוחד הגדולים שבהם שגרמו לעימותים במיוחד עם בתו הבכורה. ... אי ציות לדרישותיו או המרת פיו, הביאו את הנאשם לא אחת לתגובות קשות שכללו מכות,  צביטות ועונשים. הנאשם דרש מילדיו ללמוד על פי הכללים שהוא קבע וכל סטייה מכללים אלה העלתה בו את החשש שמא יפגעו לימודיהם או התנהגותם של הילדים ותגובתו האלימה והקשה לא איחרה לבוא.

2.        בגין העבירות שבהן הורשע, גזר בית המשפט למבקש שנים-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו ומאסר על-תנאי. בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרתן של העבירות שביצע המבקש, ועל הצורך לשרש את תופעת האלימות במשפחה, וכן ציין את המלצת שירות המבחן בתסקיר, להטיל על המבקש "עונש מוחשי" אשר ישמש עבורו גורם מחנך ומרתיע. מנגד שקל בית המשפט לקולא את העובדה שהמבקש אינו בעל עבר פלילי ואת העובדה ששהה בתנאי "מעצר-בית" במהלך כשנה וחצי, ובסופו של דבר הטיל עליו את העונש האמור.

3.        המשיבה ערערה בפני בית המשפט המחוזי על קולת העונש. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל, וכבוד השופטים נ' הנדל  ור' יפה) קיבל את הערעור, והטיל על המבקש שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל בציינו כי נוכח מעשיו של המבקש היה מקום להטיל עליו מלכתחילה עונש חמור אף יותר. יתר חלקי גזר הדין נותרו על כנם.

4.        מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר המבקש לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולהקל בעונש שנגזר עליו. המבקש טוען כי הפנים את חומרת מעשיו, ועל כן לא היה מקום להחמיר בעונשו.

           דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור תינתן רק במקרים המעוררים שאלה ציבורית או משפטית בעלת השלכה כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי (ראו: רע"פ 9145/03 מוסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענות שעניינן חומרתו של העונש או קולתו אינן מעוררות בדרך כלל שאלה כזו, ולפיכך תינתן רשות ערעור בעניינים אלה רק במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 6785/04 אבו שנב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים. העובדה שלמבקש נגזרו עונשים שונים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את הבאת עניינו בשלישית בפני ערכאה שיפוטית (ראו רע"פ 868/00 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יתרה מכך, אין מקום להיענות לבקשה גם לגופם של דברים. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך לנקוט אמצעי ענישה ממשיים ומרתיעים לגבי עבירות של אלימות במשפחה, שהפכו, לצערנו, חזון נפרץ מדי ויש לפעול לביעורו (ראו: ע"פ 2052/03 דוקרקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו ביצע המבקש לאורך שנים שורה של עבירות אלימות כלפי רעייתו וילדיו. בנסיבות אלה, וכן בהתחשב באמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בענינו, נראה לי כי בדין החמיר בית המשפט המחוזי בעונשו של המבקש ואין כל הצדקה עניינית להתערב בכך.

           מכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ג אדר ב, תשס"ה (03.04.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: